מכתב חיים - עברית




בן 14. בן אכרים מגליציה שבפולין. נרצח יחד עם אלפי ילדים יהודים אחרים במחנה השמדה פוסטקוב.


הורי היקרים,

אילו כל השמים היו נייר לבן וכל הימים דיו שחור, לא הייתי יכול לספר לכם את כל כאבי ואת כל מה שאני רואה סביבי. המחנה נמצא בקרחת-יער. על הבוקר מובילים אותנו לעבודה ביער. רגלַי מדממים כי לקחו לנו את הנעליים. אנו עובדים כל היום, בלי לאכול, כמעט, ובלילה אנו ישנים על הרצפה. לחקו לנו גם את המעילים.

כל לילה, חילים שיכורים באים להכות אתנו עם מקלות עץ, וגופי שחור ומכוסה חבורות, כמו חתיכת עץ חרוך. לפעמים זורקים לנו גזר אחד, סלק אחד, וזה מחפיר: אנו נלחמים ואפלו על חתיכה אחת של עלֵה. שלשום שני בחורים הצליחו לברוח, ואז פקדו עלינו לעמוד ברבוע, וירו על כל חמישי בשורה. לא הייתי החמישי, אך אני יודע שלא אצא מכאן חי.

אני נפרד מכם בבכי לשלום.

חיים.

Glossario:

ciucce: tette
pedina: zampetta
tecchia: si tende
come refe a rocca: come il filo sull'aspo del telaio

Sono rimasto veramente esterrefatto nel vedere le traduzioni in croato e serbo della mia canzone, e vi prego di trasmettere in qualche modo i miei complimenti e ringraziamenti alla traduttrice. Così come, naturalmente, faccio tutti i miei complimenti agli ideatori e ai gestori di questo sito che rispecchia in modo fedele davvero ogni aspetto dell'antimilitarismo e dell'opposizione alla guerra capitalista. Trovare uno spazio in cui non si ha nessun timore di inserire un "perché mai parlarvi di pace", proprio adesso, è una cosa rara che mi ha colpito e che, allo stesso tempo, mi riempie di speranza. E tutti sappiamo quanto ci sia bisogno attualmente, di speranza. Vedo che sono rappresentato "in forze", a volte con delle cose inaspettate (come "Ringhera", che francamente non mi attendevo di vedere inserita; ma, a ripensarci, non trovo la cosa sbagliata), e vi esprimo quindi tutta la mia gratitudine ed un saluto che voglio sperare non sgradito se in forma di pugno chiuso.