Okno na tamtą stronę
Władysław Szlengel| La traduzione italiana di Laura Quercioli Mincer, da "Władysław... | |
| חלון הפונה לצד ההוא | LA FINESTRA DA QUEL LATO DELLA STRADA |
| יש לי חלון הפונה לצד ההוא חלון יהודי מחוצף המשקיף על פארק קראסינסקי הנהדר שם עלי הסתיו נרטבים... לפנות ערב אפור-סגול הענפים משתחווים ומביטים העצים האריים בחלוני היהודי... ולי אסור לעמוד בחלון (זהו דבר בדוק) חרקים יהודיים... חפרפרות... מנועים בהכרח מלראות. ישבו במאורותיהם, בחורים. עיניהם שקועות בעבודה הרחק מחלונותיהם היהודיים ואני... כשיורד הליל... להשיב הכל ולטשטש עץ לחלון בחשיכה ומסתכל... כרעב מסתכל... גונב את וארשה הכבויה, רשרושים ושריקות רחוקות, תוי בתים ורחובות, גדמי ארמונות... חומד במבטי את בית-העירייה ככר התאטרון לרגלי, ירח מגונן מתיר לי אותה הברחה סנטימנטלית... חודרות העיניים הרעבות כלהב הנעוץ בחזה הלילה מתוך ערב ורשאי שותק, בכיכר עיר אפלה... וכשרוויתי די עד מחר, אול אף יותר... אני ניתק מעיר שותקת בכוח מאגי מרים ידי עיני עוצם ולוחש: - ורשה... השמיעי קול... אני מחכה... | La mia finestra dà su quel lato della strada la mia sfacciata finestra di ebreo guarda sul parco Krasiński dove appassiscono le foglie autunnali. Nella sera grigia e violetta i rami fanno un inchino e fissano, quegli alberi ariani, la mia finestra di ebreo… io non potrei guardare fuori (una legge davvero esemplare), i vermi ebrei… le talpe ebree… debbono essere ciechi. Stiano accucciati nei covili, nelle tane. E io… quando cade la notte… per tutto spianare, cancellare, corro alla mia finestra al buio e guardo famelico intorno… rubo Varsavia dalle luci spente, rubo rumori e fischi lontani, profili di strade, di case, monconi di torri malferme… Rubo il profilo del Municipio Ai miei piedi ho la piazza del Teatro. Il mio Wachtmeister, la luna, (*) mi consente il contrabbando d’amore. Si infilano i miei occhi avidi come un coltello nel seno della notte nella silenziosa sera varsaviana, nella mia città dalle luci oscurate… E quando ho scorte sufficienti per l’indomani, e forse più ancora do l’addio alla città silenziosa, e sollevo per sortilegio le mani… socchiudo gli occhi e sussurro: Varsavia… parlami… io aspetto… |
| מיד הפסנתרים בעיר מכסיהם הדוממים מתרוממים הם מעצמם לפקודה כבדים, נעצבים, עייפים... ומתוך מאה פסנתרים עולה אל הליל... פולונז לשופן... קוראים הקלאוויקורדים אל השקט המעיק מעל העיר מתנוססים אקורדים מעל קלידים לבנים כמת... הקץ... אני מניח ידיים... שב אל קופסאות הפולונז... חוזר וחושב כמה רע כשחלונך פונה לצד האחר... | Di colpo i pianoforti in città scoprono le tastiere silenziosi, si alzano da soli come per mio ordine coperchi pesanti, tristi, spossati, e fluisce da cento pianoforti nella notte… la polonaise di Chopin… Mi chiamano i clavicordi nel silenzio rigonfio di pena scorrono sulla città gli accordi di tasti bianchi come sudari… La fine… lascio cader le braccia … Torna la polonaise nelle casse armoniche… Resto nel buio e penso che fa male aver la finestra da quel lato della strada… |
(*) Poliziotto, guardia, in tedesco |
