Okno na tamtą stronę
Władysław Szlengel| Traduzione ebraica / Hebrew translation / Traduction hébraïque /... | |
| THE WINDOW TO THE OTHER SIDE | חלון הפונה לצד ההוא |
| I have the window to the other side, impudent Jewish window to the beautiful Krasiński park, where autumn leaves are drenched... And I am not allowed to stand in the window (a very right ruling indeed), Jewish worms... moles... should and are to be blind. Towards the grey-lilac evening branches make a bow and Aryan trees stare into my Jewish grey-lilac window… Let them sit in their pits, burrows... eyes fixed on work and away from looking at their Jewish windows... And me... when the night is falling... to straighten and blur everything, I am reaching the window in darkness and I stare... voraciously stare... and I am stealing the extinguished Warsaw, its distant rustles and whizzes, outlines of streets and houses, stumps of its towers crippled… I am stealing the City Hall’s silhouette, Theatre Square is at my feet, moon Wachmeister permits Sentimental smuggling a bit... As blades in night’s chest buried, Voraciously my eyes strike, the silent Warsaw evening, my city blackouted throughout... And when the stock is sufficient for tomorrow and maybe more... I pay farewell to the silent city, Magically I raise my hands... I close my eyes and whisper: – Warsaw... speak... I am waiting... | יש לי חלון הפונה לצד ההוא חלון יהודי מחוצף המשקיף על פארק קראסינסקי הנהדר שם עלי הסתיו נרטבים... לפנות ערב אפור-סגול הענפים משתחווים ומביטים העצים האריים בחלוני היהודי... ולי אסור לעמוד בחלון (זהו דבר בדוק) חרקים יהודיים... חפרפרות... מנועים בהכרח מלראות. ישבו במאורותיהם, בחורים. עיניהם שקועות בעבודה הרחק מחלונותיהם היהודיים ואני... כשיורד הליל... להשיב הכל ולטשטש עץ לחלון בחשיכה ומסתכל... כרעב מסתכל... גונב את וארשה הכבויה, רשרושים ושריקות רחוקות, תוי בתים ורחובות, גדמי ארמונות... חומד במבטי את בית-העירייה ככר התאטרון לרגלי, ירח מגונן מתיר לי אותה הברחה סנטימנטלית... חודרות העיניים הרעבות כלהב הנעוץ בחזה הלילה מתוך ערב ורשאי שותק, בכיכר עיר אפלה... וכשרוויתי די עד מחר, אול אף יותר... אני ניתק מעיר שותקת בכוח מאגי מרים ידי עיני עוצם ולוחש: - ורשה... השמיעי קול... אני מחכה... |
| Soon pianos in the city are lifting their silent lids... raising themselves to the command heavy, somber, fatigued... and from hundred pianos drifts into the night... a Chopinian polonaise... The clavichords are calling me, in anguish swollen silence chords over the city are floating from underneath dead-white keys... The end... I lower my hands... the polonaise is turning to chests.... I return and think that it is bad to have the window to the other side... | מיד הפסנתרים בעיר מכסיהם הדוממים מתרוממים הם מעצמם לפקודה כבדים, נעצבים, עייפים... ומתוך מאה פסנתרים עולה אל הליל... פולונז לשופן... קוראים הקלאוויקורדים אל השקט המעיק מעל העיר מתנוססים אקורדים מעל קלידים לבנים כמת... הקץ... אני מניח ידיים... שב אל קופסאות הפולונז... חוזר וחושב כמה רע כשחלונך פונה לצד האחר... |
