Сыновья уходят в бой
Vladimir Semënovič Vysotskij / Владимир Семёнович Высоцкий| Translated by Maxim Zhak | |
| Poikamme lähtevät taisteluun Tanään kuulla ei voi enää lyöntejä sydämen Ne kujilla kylän ei enää kaikaa. Minä kaadun voimasta luodin lyijyisen, Vaan vielä on mietteisiin aikaa´. Silmät suruilta suljen Ne jätän huoleksi jonkun muun. Ilman huolia, murheita pois mä kuljen Kun lähtevät poikamme taisteluun´. Vedenpaisumus jälkeemme´. Näin meille sanottiin, Juoksuhaudat jätitte uskoen siihen hullut. Minä korsuuni jäin uskoen unelmiin Eikä vedenpaisumusta edes tullut´. Kohta silmäni jo suljen Maata syleilen lailla puun. Ilman huolia, murheita pois mä kuljen Kun lähtevät poikamme taisteluun´. Kuka paikkani saa, kuka sillat ylittää, Kuka taisteluun käy aseinaan vain aatteet? Eturivissä poikani tuolla jo kiirehtää Yllään harmaat, liian suuret vaatteet´. Kohta silmäni jo suljen Voin silti hymyyn viedä suun. Ilman huolia, murheita pois mä kuljen Kun lähtevät poikamme taisteluun´. Julmat taistelut lyönnit sydämen sammuttaa, Vaan ei laulussain jäänyt kai se huomiotta? Minun loppuni ei ole loppu huomatkaa`. Sillä loppu on kaiken alku, eikö totta? Silmät suruilta suljen Ne jätän huoleksi jonkun muun. Ilman huolia, murheita pois mä kuljen Kun lähtevät poikamme taisteluun´. Säv. & San. Vladimir Vysotskij Suom. Turkka Mali Alkup. nimi: Synov ja uhodjat v boi | הבנים יוצאים לקרב היום לא שומעים פעימות של הלב – נשאיר זה לעת האחרת. נפלתי, כדור מעופרת חוטף, בזמן שנותר לי חושב עוד: "הפעם מזל לא התמזל לי, אחר יחליף אותי עכשיו". עוד לא הספקנו, לא הספקנו, לא הספקנו לעכל זאת, והבנים, והבנים יוצאים לקרב. אי-מי שם החליט: "אחרינו מבול", החוצה צעד ממחפורת. צעדתי גם, אך עם צורך בהול, כדי שמבול לא יחזור עוד. עכשיו אני אחריש לנצח, חובק ת'אדמה אשכב. עוד לא הספקנו, לא הספקנו, לא הספקנו לאמץ זאת, והבנים, והבנים יוצאים לקרב. מי בא במקומי, מי ילחם בצורר? קדימה יוביל את הצוות? חשבתי – אולי זה אותו הצוער, לבוש במידה לא תואמת. אני מצליח לחייך קצת, מביט מאחורי הגב: עוד לא הספקנו, לא הספקנו, לא הספקנו לאמץ זאת, והבנים, והבנים יוצאים לקרב. מרוב הפגזות לכולם לב נדם, שלי התפעם לי בקצב, על כך שסופי – זה לא סוף העולם, סופי – זו תחילה של הנצר. עוד רגע ואחריש לנצח, אחר יחליף אותי עכשיו. אף לא הספקנו, לא הספקנו, לא הספקנו למצמץ רק, והבנים, והבנים יוצאים לקרב. |
