Carlo Martello torna [o: ritorna] dalla battaglia di Poitiers; o Carlo Martello
Fabrizio De André| Versione ebraica di Daniel Shalev [דניל שלו], di Rishon LeTsio... | |
| Charles Martel, Puvatya Savaşından dönerken Kral Charles, savaştan dönüyordu, toprağı, defne tacı takarak karşıladı onu. Sıcak baharın güneşinde, zırhı ışıldıyordu muzaffer komutanın. Prensin ve Emevi hasmının kanı, aynı kızıla boyuyordu sorgucu, ama vücudundaki yaralardan çok, Charles, alevlerini hissediyordu aşkın. “Zafer özlemini, şeref susuzluğunu giderse de savaş galip olan için, bir an tanımıyor sevişmeye. Olur da takarsa kişi tatlı eşine, ah, o ağır bekaret kemerini, savaşta bir bakarsın, kaybetmişsin anahtarını”. Böyle yakınıyordu Hıristiyan kral, başak boyun eğiyordu çevresinde, çiçekler taç oluyordu ona. Duru pınarın aynasında mağrur yansıyordu at sırtındaki aksi, Emevilere galip gelenin. Birden suda oluşuverdi mucizevi görüntü: aşkın simgesi, uzun sarışın saçlar, örgüler yumağı, çıplak göğüsle birbirine karışmıştı gün ışığında. “Hiç görülmemiştir böyle güzel şey, hiç denk gelmedim böyle güzel bir kıza”, dedi kral Charles hızla inerek atından. “Durun, şövalye, yaklaşmayın aradığınız haz, başkasına ait çoktan, daha kolay başka kaynakta giderin susuzluğunuzu”. Böyle kararlı bir tepkiye şaşıran kral Charles, alay edildiğini hissedip durdu, ama onura üstün geldi kadınsızlık, titreyerek çıkardı senyör, kahverengi başlığını. Bu, büyük zorluklarda sıkça kullandığı gizli silahıydı Charles’ın, kadının karşısında koca bir burun beliriverdi, bir teke suratı, ama Majesteleriydi işte. “Hükümdarım olmasaydınız” --Charles kınından çıkardı ağır kılıcını-- “gizlemezdim uzağa kaçma arzumu, ama efendim olduğunuz için” --Charles sıyrıldı zırh kafesinden tamamen-- “boyun eğmeliyim bir yana bırakıp her tür utancı”. Şövalye gerçekten pek yiğitti, o zor durumda bile onur zırhını kuşandı ve tamamlayıp nefsiyle mücadelesini, kararsız, yeniden atına binmeye çalıştı. Kız hızla yakalayıverdi kralı, hemen bir ücret önerdi efendisine: “Hadi, efendimiz olmanız hasebiyle, beş bin lira olsun, özel fiyat”. “Yahu, olacak iş mi, Tanrı aşkına, bu krallıktaki serüvenlerin tamamının, dönüp dolaşıp büyük yosmalarla son bulması? Fiyata da söyleyecek bir çift sözüm var, çok iyi hatırlıyorum, yola çıkmadan önce, üç bin liradan aşağıydı tarifeler”. Bunu söyleyip tam bir hergele gibi davrandı, bir aslan sıçrayışı ile atına atladı. Atını kırbaçlayıp bir eşek gibi, morsalkımlarla mürverler arasından gözden yitiverdi kral. Kral Charles, savaştan dönüyordu, yurdu, defne tacı takarak karşıladı onu. Sıcak baharın güneşinde, zırhı ışıldıyordu muzaffer komutanın. | קרל הפטיש חוזר מקרב פואטיה מילים ולחן: פבריציו דה אנדרה ופאולו וילג’ו, 1962 המלך הנוצרי קַרְל הפטיש חוזר מקרב מתיש עטור בנצחון. חמה השמש בַּאָביב ,פורח מִסביב ,בוהק לו השריון. כתמים בצבע ארגמן ,של האויב הדם , צובעים את השיריון ,אך יותר מאשר פצעי הגוף ,החשק לניוף מעיק על האדון. " איש הרוצה תהילה וכבוד ,את כל אוֹנו הוא משקיע בַקרבות ,רגע, אַווֹי, לא נותר לחַדר-המיטות. הן למלכה, היפה כירח יש חגורה, ולכן הוא בוטח ,אך מה, אם בלהט הקרב יְאֲבֵּד המפתח?" רוכב לו וּמֵקַטֵר המלך ,משתחווה הפרג הסוּף והדגן מַשְקֵה את הסוס ליד שלולית ומיסביב מֵבּיט יהיר על סוס אֵיתַן. פתאֹם יוצאות לו העיניים כי הוא רואה בַמים מראה לא יאֵוּמן: בִּסְבָך צמה בצבע-קש ,חזה - חלב וּדבַש - נִשְקַף בַמעיין. "אֵיכָה ראיתי יפָה שִבעתַיים ,עוד לא קטפתי כַזֶה פרח-מים!" ובאֹמרוֹ הוא כבר שַֹם על הקרקע רגליים. "אנא, האדון, אנא אַל ייתקרב ,כי בחורה, ואֵינֵני אויב ,שְעַל שולחן קל מִמֵני יֹאכָל, הרעֵב!" מופתע מתשובתָה הנִחְרֶצֶת עָמד מול הרוחצת ,אל-מול החָמודה ,אך הצום גבָר על הכבוד והוא, רעֵב מאד ,הסיר את הקסדה. היה זה הנשק הסודי הרב השימושי בקרב, בעת צרה. חוֹטְמוֹ, באמצע הפרצוף דַמַה לשל יַנשוף, אך הוא-הוא הַשְֹרָרַה! "לוּלֵא הייתָ אתה השליט (הוא שֹם בצד גם את כובד חַרְבּוֹ) לא אַוותֵר לרצון להימלט, אך, ומשום שאתה השליט, (מכל הכלוב הוא כבר מתפשט) עַשֶה ממני, האדון, כל מה שתחליט!" המלך היה פרש אמיץ, הפעם לא החמיץ, ניצֵח גם על הזאת, אך בתום דו-קרב מאד עמוס עייף הוא על הסוס ניסה להתעלות. תופסת אותו המִתְמָסֶרֶת וּלידַיו מוסרת חשבון (כולל הכל) : "תִתְנֵנִי, למען השרות ,זהב, חמש מַעוֹת, וזה נורא בזול!" "איך ייתכן, לכל הרוחות, לעזאזל, כל ההזדמנויות, הן נגמרות לבסוף בבית הזונות! על המחיר יש לי גם השגות, היטב זכור לי, לפני הקרבות, שאז שילמתי רק שתיים- שלוש מטבעות!" אמר ונהג כבן בליעל, זינק פתאם אל-על כמו אלוף עולם. דירבן את סוסו כמו חמור, וככה, כציפור, פרח ונעלם. המלך הנוצרי קַרְל הפטיש חוזר מקרב מתיש עטור בנצחון. חמה השמש בַּאָביב ,פורח מִסביב ,בוהק לו השריון. |
