Η μπαλάντα του Kυρ-Μέντιου
Nikos Xylouris / Νίκος Ξυλούρης| Η μπαλάντα του Κυρ-ΜέντιουΤο ολόκληρο ποίημα του Κώστα Βάρναλη La ba... | |
| הבלדה על חמור בשם מנדיוס Habalàda shel thamòr bashàm mèndios קוסטס ברנליס - מילים לוקס תנו - מוסיקה ראשית ביצועים ניקוס קסילוריס הרגלים אינן מתכופפות יותר וכואבות ובצליה מתמדת אני מתהלך בהריסות שקוראים להם חיים עבודה יומית, אוכל מעט וכולם מכים בי כולם, פריצים ועבדים ומותירים אותי רעב ומותירים אותי רעב בכפר בגבעה ובכפר שבעמק בעליות ובמורדות גם בשרב וגם בסערה עד שעליתי וירדתי עד שנשמתי נפחה בן עשרים חזק כחמור הרמתי את כל המחצבה ובניתי בכניסה לכפר את הכנסייה בכניסה לכפר את הכנסייה קדימה פרייר, קדימה לעג הרש, קדימה סמל נצחי אם תתעורר במכה יתהפך לו העולם קדימה פרייר, קדימה לעג הרש, קדימה סמל נצחי אם תתעורר במכה יתהפך לו העולם יתהפך לו העולם רתום בשור, גובה שונה ודריכה אחרת חרשתי בוואדיות את שדות הפריץ ובתקופות מלחמה, בתוך האש ובלי לחשוב, סחבתי על גבי מקלעים שהעמים יהרגו בעבור לחמו הונו של הגביר בעבור לחמו הונו של הגביר קדימה פרייר, קדימה לעג הרש, קדימה סמל נצחי אם תתעורר במכה יתהפך לו העולם קדימה פרייר, קדימה לעג הרש, קדימה סמל נצחי אם תתעורר במכה יתהפך לו העולם יתהפך לו העולם הביטו סביב, אחרים כבר לדרך יצאו, היקום האדים שמש שונה עלתה מעל ים ואדמה אחרים הביטו סביב, אחרים כבר לדרך יצאו, היקום האדים שמש שונה עלתה מעל ים ואדמה אחרים הביטו סביב, אחרים כבר לדרך יצאו, היקום האדים שמש שונה עלתה מעל ים ואדמה אחרים הביטו סביב, אחרים כבר לדרך יצאו, היקום האדים שמש שונה עלתה מעל ים ואדמה אחרים קדימה פרייר, קדימה לעג הרש, קדימה סמל נצחי אם תתעורר במכה יתהפך לו העולם קדימה פרייר, קדימה לעג הרש, קדימה סמל נצחי אם תתעורר במכה יתהפך לו העולם יתהפך לו העולם | Η ΜΠΑΛΆΝΤΑ ΤΟΥ ΚΥΡ-ΜΈΝΤΙΟΥ Δε λυγάνε τα ξεράδια και πονάνε τα ρημάδια! Κούτσα μια και κούτσα δυο της ζωής το ρημαδιό! Mεροδούλι, ξενοδούλι! Δέρναν ούλοι: αφέντες, δούλοι, ούλοι: δούλοι, αφεντικό και μ' αφήναν νηστικό. Tα παιδιά, τα καλοπαίδια, παραβγαίνανε στην παίδεια με κοτρώνια στα ψαχνά, φούχτες μύγα στ' αχαμνά! Aνωχώρι, Κατωχώρι, ανηφόρι, κατηφόρι, και με κάμα και βροχή, ώσπου μου 'βγαινε η ψυχή. Eίκοσι χρονώ γομάρι σήκωσα όλο το νταμάρι κι έχτισα, στην εμπασιά του χωριού την εκκλησιά. Kαι ζευγάρι με το βόδι (άλλο μπόι κι άλλο πόδι) όργωνα στα ρέματα τ' αφεντός τα στρέματα. Kαι στον πόλεμ' "όλα γι' όλα" κουβαλούσα πολυβόλα να σκοτώνονται οι λαοί για τ' αφέντη το φαΐ. Kαι γι' αυτόνε τον ερίφη εκουβάλησα τη νύφη και την προίκα της βουνό, την τιμή της ουρανό! Aλλά εμένα σε μια σφήνα μ' έδεναν το Μάη το μήνα στο χωράφι το γυμνό να γκαρίζω, να θρηνώ. Kι ο παπάς με τη κοιλιά του μ' έπαιρνε για τη δουλειά του και μου μίλαε κουνιστός: "Σε καβάλησε ο Χριστός! Δούλευε για να στουμπώσει όλ' η Χώρα κι' οι καμπόσοι. Μη ρωτάς το πως και τί, να ζητάς την αρετή!" -Δε βαστάω! Θα πέσω κάπου! -Ντράπου! Τους προγόνους ντράπου! -Αντραλίζομαι!... Πεινώ!... -Σούτ! θα φας στον ουρανό!" Kι έλεα: όταν μιαν ημέρα παρασφίξουνε τα γέρα, θα ξεκουραστώ κι' εγώ, του θεού τ' αβασταγό! Kι όταν ένα καλό βράδυ θα τελειώσει μου το λάδι κι αμολήσω τη πνοή (ένα πουφ είν' η ζωή), H ψυχή μου θε να δράμει στη ζεστή αγκαλιά τ' Αβράμη, τ' άσπρα, τ' αχερένια του να φιλάει τα γένια του! Γέρασα κι ως δε φελούσα κι αχαϊρευτος κυλούσα, με πετάξανε μακριά να με φάνε τα θεριά. Kωλοσούρθηκα και βρίσκω στη σπηλιά τον Αι-Φραγκίσκο: "Χαίρε φως αληθινόν και προστάτη των κτηνών! Σώσ' το γέρο τον κυρ-Μέντη απ' την αδικιά τ' αφέντη, συ που δίδαξες αρνί τον κυρ-λύκο να γενεί! Tο σκληρόν αφέντη κάνε από λύκο άνθρωπο κάνε!..." Μα με την κουβέντα αυτή πόρτα μου 'κλεισε κι' αυτί. Tότενες το μαύρο φίδι το διπλό του το γλωσσίδι πίσω από την αστοιβιά βγάζει και κουνά με βιά: "Φως ζητάνε τα χαϊβάνια κι οι ραγιάδες απ' τα ουράνια, μα θεοί κι όξαποδώ κει δεν είναι παρά 'δω. Aν το δίκιο θες, καλέ μου, με το δίκιο του πολέμου θα το βρεις. Όπου ποθεί λευτεριά, παίρνει σπαθί. Mη χτυπάς τον αδερφό σου- τον αφέντη τον κουφό σου! Και στον ίδρο το δικό γίνε συ τ' αφεντικό. Χάιντε θύμα, χάιντε ψώνιο χάιντε Σύμβολον Αιώνιο! Αν ξυπνήσεις, μονομιάς θα 'ρτει ανάποδα ο ντουνιάς. Kοίτα! Οι άλλοι έχουν κινήσει κι έχ' η πλάση κοκκινήσει κι άλλος ήλιος έχει βγει σ' άλλη θάλασσ', άλλη γη". |
