Прерванный полет
Vladimir Semënovič Vysotskij / Владимир Семёнович Высоцкий| translated by Mark Apelzaft and Maxim Zhak | |
| IL VOLO INTERROTTO Qualcuno scorse un frutto acerbo ma, Scossero il tronco e il frutto cadde. Ed ecco il canto di chi non cantò, Di chi non sapeva di avere voce. Forse non era in sintonia con il suo destino, E con il caso, brutto affare ! E la corda tesa per gli accordi Si tendeva con un difetto impercettibile. Lui iniziò timidamente con un "do" Ma non finì di cantarlo… Il suo accordo non risuonò E non ispirò nessuno. Un cane abbaiava e un gatto Acchiappava topi… E' buffo, vero? E' buffo! E lui scherzava, ma non finì di scherzare, Non assaggiò il vino fino in fondo, E non lo portò neppure alle labbra. Stava per attaccar briga, Ma incerto e senza alcuna fretta, Come goccioline di sudore dai pori L'anima trasudava sotto la pelle. Aveva appena iniziato il duello sul tappeto Ebbe giusto il tempo di iniziare, Di orientarsi solo un po' nel gioco, Ma l'arbitro non dava il via. Lui voleva conoscere tutto dalla A alla Z Ma non ci riuscì… Né il mistero, né il fondo, Non scavò fino alle viscere, E lei, che fu l'unica, Non la amò fino in fondo! E' buffo, vero? E' buffo! Lui si affrettò, ma non abbastanza, Lasciò irrisolto Tutto quello che non aveva risolto. Non mento nemmeno di una virgola, Lui era schiavo di uno stile puro, Le scriveva dei versi sulla neve, Ma ahimè ! Le nevi si sciolgono. A quel tempo la neve continuava a cadere E si era liberi di scrivere sulla neve, Lui afferrava con le labbra, correndo, I grandi fiocchi di neve e la grandine. Andando verso di lei in un landò d'argento, Non riuscì a raggiungerla… Il fuggiasco, l'evaso non corse, Non volò, non saltò abbastanza, E il suo segno zodiacale - il Toro - Si bevve la fredda Via Lattea. E' buffo, vero? E' buffo! Per una manciata di secondi, Per un anello mancante, Un volo interrotto! E' buffo, vero? E' buffo! E' buffo per voi e persino per me. Un cavallo al galoppo e il volo di un uccello, Ma…di chi è la colpa? | המעוף שנקטע רק הבחינו בפרי לא בשל, לא בשל, ניערו את העץ - הוא נפל, נפל... הנה שיר על ההוא שלא שר בשל לא הכיר את קולו הנפלא בכלל. כנראה מזלו נהפך לרע, הגורל לא הביא לו דבר, דבר, המיתר המתוח נקרע, נקרע ובאמצע שירו נעצר. הוא רק התחיל מתו ה-סי, אך לא סיים אותו לא סי... ולא השרה אף איש מסטול קולו בודד כמו במדבר... כלבים נבחו והחתול רדף עכבר. מצחיק! באמת מצחיק, מצחיק עדיין - הוא לא סיים את הבדיחה, ולא טעם עד תום ת'יין, אפילו לא טיפה אחת. הוא תכנן רק ויקוח ליצור, ליצור, לא בטח בעצמו משום מה, משום מה; כמו טיפות הזיעה מהעור, מהעור - כך החוצה פרצה נשמה. רק הספיק בזהירות להביט ממרחק, רק התחיל ת'דו-קרב במשטח, במשטח, רק נגע בכללי המשחק, ושופט עוד ספירה לא פתח. הכל רצה הוא לגלות, אך לא הצליח ולא עוד... הוא לא פתר את החידה וכבר איבד את התקווה, וגם להיא, היחידה הוא לא הספיק, הוא לא הספיק לאהובה! מצחיק באמת, אך מאוחר - למה הוא טס, לאן חתר? לנצח לא פתור נותר כל הדבר, כל הדבר שלא פתר. לא שיקרתי אני בשום אות או תו, הוא היה המשרת של חרוז טהור, בשבילה על השלג שירים כתב, אך שלגים נמסים עם קרני האור. אבל אז עוד השלג ירד, ירד, הוא יצר בו כל מה שרצה, ופתיתים לבנים וברד בשפתיים תפס בריצה! אך ללנדו שלה מוכסף הוא לא הגיע, לא על סף... הוא לא הספיק להימלט גם לא על סוס לא על ציפור, והמזל שלו - טלה ליקק שביל החלב בקור. מצחיק אפילו לתאר כשחסרות שניות ספורות... הנה החלק החסר: תמיד לא עוד, תמיד לא עוד... מצחיק אינסוף, מבלי לספור - גם לי מצחיק וגם לכם... הסוס נופל והציפור, אך מי אשם, אך מי אשם? |
