Carlo Martello torna [o: ritorna] dalla battaglia di Poitiers; o Carlo Martello

Fabrizio De André

Originale

Versione ebraica di Daniel Shalev [דניל שלו], di Rishon LeTsio...

CARLO MARTELLO TORNA [O: RITORNA] DALLA BATTAGLIA DI POITIERS; O CARLO MARTELLO Re Carlo tornava dalla guerra lo accoglie la sua terra cingendolo d'allor. Al sol della calda primavera lampeggia l'armatura del Sire vincitor. Il sangue del Principe e del Moro arrossano il cimiero d'identico color ma più che del corpo le ferite da Carlo son sentite le bramosie d'amor. "Se ansia di gloria, sete d'onore spegne la guerra al vincitore non ti concede un momento per fare all'amore. Chi poi impone alla sposa soave di castità la cintura, ahimé, è grave in battaglia può correre il rischio di perder la chiave". Così si lamenta il re cristano s'inchina intorno il grano, gli son corona i fior. Lo specchio di chiara fontanella riflette fiero in sella dei Mori il vincitor. Quand'ecco nell'acqua si compone mirabile visione il simbolo d'amor nel folto di lunghe trecce bionde il seno si confonde ignudo in pieno sol. "Mai non fu vista cosa più bella mai io non colsi siffatta pulzella" disse re carlo scendendo veloce di sella; "Deh, cavaliere, non v'accostate già d'altri è gaudio quel che cercate ad altra più facile fonte la sete calmate". Sorpreso da un dire sì deciso sentendosi deriso re Carlo s'arrestò; ma più dell'onor poté il digiuno, fremente l'elmo bruno il sire si levò. Codesta era l'arma sua segreta da Carlo spesso usata in gran difficoltà alla donna apparve un gran nasone un volto da caprone, ma era Sua Maestà. "Se voi non foste il mio sovrano" -Carlo si sfila il pesante spadone- "non celerei il disio di fuggirvi lontano; ma poiché siete il mio signore" -Carlo si toglie l'intero gabbione- "debbo concedermi spoglia d'ogni pudore". Cavaliere egli era assai valente ed anche in quel frangente d'onor si ricoprì; e giunto alla fin della tenzone incerto sull'arcione tentò di risalir. Veloce lo arpiona la pulzella repente una parcella presenta al suo signor: "Deh, proprio perché voi siete il sire fan cinquemila lire, è un prezzo di favor". "E' mai possibile, porco d'un cane, che le avventure in codesto reame debban risolversi tutte con grandi puttane! Anche sul prezzo c'è poi da ridire ben mi ricordo che pria di partire v'eran tariffe inferiori alle tremila lire". Ciò detto, agì da gran cialtrone con balzo da leone in sella si lanciò; frustando il cavallo come un ciuco tra i glicini e il sambuco il re si dileguò. Re Carlo tornava dalla guerra lo accoglie la sua terra cingendolo d'allor. Al sol della calda primavera lampeggia l'armatura del sire vincitor.

CARLO MARTELLO TORNA [O: RITORNA] DALLA BATTAGLIA DI POITIERS; O CARLO MARTELLO קרל הפטיש חוזר מקרב פואטיה מילים ולחן: פבריציו דה אנדרה ופאולו וילג’ו, 1962 המלך הנוצרי קַרְל הפטיש חוזר מקרב מתיש עטור בנצחון. חמה השמש בַּאָביב ,פורח מִסביב ,בוהק לו השריון. כתמים בצבע ארגמן ,של האויב הדם , צובעים את השיריון ,אך יותר מאשר פצעי הגוף ,החשק לניוף מעיק על האדון. " איש הרוצה תהילה וכבוד ,את כל אוֹנו הוא משקיע בַקרבות ,רגע, אַווֹי, לא נותר לחַדר-המיטות. הן למלכה, היפה כירח יש חגורה, ולכן הוא בוטח ,אך מה, אם בלהט הקרב יְאֲבֵּד המפתח?" רוכב לו וּמֵקַטֵר המלך ,משתחווה הפרג הסוּף והדגן מַשְקֵה את הסוס ליד שלולית ומיסביב מֵבּיט יהיר על סוס אֵיתַן. פתאֹם יוצאות לו העיניים כי הוא רואה בַמים מראה לא יאֵוּמן: בִּסְבָך צמה בצבע-קש ,חזה - חלב וּדבַש - נִשְקַף בַמעיין. "אֵיכָה ראיתי יפָה שִבעתַיים ,עוד לא קטפתי כַזֶה פרח-מים!" ובאֹמרוֹ הוא כבר שַֹם על הקרקע רגליים. "אנא, האדון, אנא אַל ייתקרב ,כי בחורה, ואֵינֵני אויב ,שְעַל שולחן קל מִמֵני יֹאכָל, הרעֵב!" מופתע מתשובתָה הנִחְרֶצֶת עָמד מול הרוחצת ,אל-מול החָמודה ,אך הצום גבָר על הכבוד והוא, רעֵב מאד ,הסיר את הקסדה. היה זה הנשק הסודי הרב השימושי בקרב, בעת צרה. חוֹטְמוֹ, באמצע הפרצוף דַמַה לשל יַנשוף, אך הוא-הוא הַשְֹרָרַה! "לוּלֵא הייתָ אתה השליט (הוא שֹם בצד גם את כובד חַרְבּוֹ) לא אַוותֵר לרצון להימלט, אך, ומשום שאתה השליט, (מכל הכלוב הוא כבר מתפשט) עַשֶה ממני, האדון, כל מה שתחליט!" המלך היה פרש אמיץ, הפעם לא החמיץ, ניצֵח גם על הזאת, אך בתום דו-קרב מאד עמוס עייף הוא על הסוס ניסה להתעלות. תופסת אותו המִתְמָסֶרֶת וּלידַיו מוסרת חשבון (כולל הכל) : "תִתְנֵנִי, למען השרות ,זהב, חמש מַעוֹת, וזה נורא בזול!" "איך ייתכן, לכל הרוחות, לעזאזל, כל ההזדמנויות, הן נגמרות לבסוף בבית הזונות! על המחיר יש לי גם השגות, היטב זכור לי, לפני הקרבות, שאז שילמתי רק שתיים- שלוש מטבעות!" אמר ונהג כבן בליעל, זינק פתאם אל-על כמו אלוף עולם. דירבן את סוסו כמו חמור, וככה, כציפור, פרח ונעלם. המלך הנוצרי קַרְל הפטיש חוזר מקרב מתיש עטור בנצחון. חמה השמש בַּאָביב ,פורח מִסביב ,בוהק לו השריון.